בית חב"ד גבעתיים

רח’ כצנלסון 145, גבעתיים

03-6722617

הרב יוסף יצחק בקרמן
מנהל בית חב”ד ושליח הרבי

זמני פתיחה

יום א'-ה': 09:30 - 19:00
יום ו' וערבי חג: 09:30 - 13:00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

החלה ההרשמה
לגני עיריה חב"ד גבעתיים תשפ"ג

על הפרק

שביתה, ולא של ההסתדרות…

כזו שביתה עוד לא היתה. המשק כולו היה משותק במשך שנה שלימה, במהלכה לא התנהל משא-ומתן בין המעסיקים והפועלים ואיש לא העלה דרישות כלשהן • בסוף השנה חזרו העובדים למלאכתם. המתח המעמדי פג מעט, פריון העבודה עלה, וזאת למרות שאיש לא שילם לעובדים דמי אבטלה. אם-כך, ודאי תשאלו, מדוע התקיימה השביתה?

לדעת את מגבלות הדעת

האמונה והשכל הם שני צדדים משלימים, אבל אינם יכולים להחליף זה את זה. שכל אינו אמונה ואמונה אינה שכל. אי-אפשר לדרוש שהקב"ה יהיה מובן בהגיונם של בני-האדם

לחשוב טוב, לחשוב נכון

בצמתים רבים בחיים מוצאים אנו את עצמנו חושבים שחור * מחקרים מראים את ההשפעה שיש על העתיד להתבצע בכוח המחשבה * ומי התחיל?

תן מעצמך, לעצמך!

אין דבר המשמח את הנפש כמו ההרגשה, שבכספנו נעשים מעשים טובים: ילדים לומדים תורה, באה הקלה לסבלם של חולים, מוארות עיניה של משפחה במצוקה. לכן יש להשתדל להרבות במתן הצדקה, ולהקפיד שבכל בית תימצא קופת צדקה.

לא להחמיץ את הפסח

ראוי להיערך להיבט הרוחני לא-פחות מכפי שמתכוננים להכנת התבשילים. ככלות הכול, עיקרו של ליל-הסדר הוא הצד הערכי, וכל השאר אינו אלא תפאורה

הגיע הזמן להחליף דיסקט

הדרך היחידה לעצור את גלגלי המנוע הזה היא לגרום לקולקטיב להבין שהטרור פוגע בו. כל עוד אין הם משלמים מחיר על ההסתה ועל התמיכה בטרור, למה יבלמו אותו? אבל ברגע שישלמו מחיר – והוא צריך להיות כבד וכואב – הם יעבירו לאנשיהם את המסר מהר מאוד.

בלי כפיה דתית בבקשה..

"…משנוכחו אורחי אברהם אבינו כי עליהם "לפשוט את עורם" כדי לספק את דרישותיו, נשתכנעו ואמרו: "ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו" • אך מה השיג אברהם מ'כפיה דתית' שכזו? • זו הדרך לפרסם אמונה בבורא?

לכוון את העומדים בצומת

למרות שלא קיימות היום ערי מקלט, יש ברעיון הרוחני העומד מאחוריהן הוראה למעשה בפועל בחיינו היום יומיים • יש לצאת ל"פרשת הדרכים", שם מצויים יהודים שאינם יודעים לאיזה כיוון ללכת, להתייצב כשלט חי ולהנחותם: "מקלט! מקלט! פנו ימינה אל הדרך הנכונה".

המוסר של הג'ונגל

העולם המתאחד נגדנו בשם המוסר עם דו"ח גולדסטון מזכיר את הבדיחה על העורב והזמיר שנפגשו במעבה הג'ונגל