על הפרק

גאולת מצרים כתשקיף לגאולה הקרובה

היהודי שהניח תפילין ליד הדוכן ברחובה של עיר, לא שינה בהכרח את השקפת-עולמו ואת אורח-חייו. אולי עשה זאת מפני שלא היה נעים לו לסרב. האם יש ערך למצווה כזאת?

האם בני-אדם שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם בקיאים בענייני הלכה יכולים להביע דעה בנושא הגיור? ואם כן, מה אם שבת ותפילין?

מגיל רך מחנך אורח-החיים היהודי ללימוד מתמיד של פרשיות וסוגיות, שלא כל כך מוצאים בהן משמעות מעשית היום, אלפי שנים לאחר שנכתבו. מה באמת פשר הערך הכל כך מקודש שמעניקים ללימוד התורה?

סיפור העקֵדה מעמיד לפנינו שאלה יסודית – האם יש משהו שבעבורו אנחנו מוכנים להקריב את חיינו וחיי יקירינו?

אי-אפשר היה שלא להתרגש נוכח אלפי ילדים המרעידים את האוויר בקריאת "שמע ישראל" ● עוד קצת על ל"ג בעומר בבואנו מהתהלוכות המרגשות

במציאות שבה הנשים, לומדות מקצועות חול, עובדות בחוץ וכו' – נכון ללמד בנות נושאים מכל חלקי התורה. מן-הסתם יש לזה קשר לגאולה הקרבה, שאז "תרבה הדעת והחכמה".

כשמגיע יום-הכיפורים אנו נזכרים שבעצם אנחנו יהודים ומקומנו בבית-הכנסת. זה הרגע שבו אנחנו רוצים בכל ליבנו ונפשנו פשוט להיות יהודים.

התברר שהעוצמות של העם היהודי קיימות בו במלוא עוזן, והן רק ממתינות לקריאה ולמנהיגות שתעורר את נקודת האמונה הטמונה בלב כל יהודי