העיירה דוברומיסל שבאוקראינה הייתה ידועה בדרך כלל כעיירה שלווה, שלא רבו בה הסכסוכים. אך בתחום חיי המשפחה היו לא מעט בעיות, ובבתים רבים לא שרר שלום בית. הדבר נבע בעיקר מחשד הדדי מופרז. סיפורי רכילות רבים התהלכו בעיירה וגרמו למקרי גירושין רבים.
ר' תנחום שמואל, רב העיירה, ראה במקרים הרבים של הפרת שלום בית בעיה כאובה וניסה לשנות את המצב. כאשר בא אליו זוג עם תלונות הדדיות היה משתדל להוכיח את שני בני הזוג בחיבה ובדרכי נועם ולשכנעם שאין בסיס לחשדות. תכופות היה בוכה יחד עם בני הזוג עצמם על צערם וניסה להשפיע עליהם שלא יתגרשו. דבריו התבססו על מאמרי חז"ל שונים, כגון זה שהגמרא (גיטין צ, ב) אומרת: "כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות". אמנם כל זה כמעט שלא הועיל: רק לעיתים נדירות הצליח הרב לשכנע זוג להימנע מגירושין. גירושין אלה גרמו הרס רב לחיי היהודים בדוברומיסל.
היו מקרים בהם הזוג התפייס ונישא מחדש. אך במקרה שהיה האיש כהן, נמנע מהם להינשא שנית, והרי הכוהנים ידועים כקפדנים. לכן גזר ר' תנחום שמואל תענית ועורר את הציבור לתשובה כדי לעצור את מגפת הגירושין בעיירה. פעמים רבות יצא עם כל הקהילה לבית העלמין, שם אמרו תפילות שונות ותקעו בשופר, אך מספר הגיטין לא פחת.
המצב השתנה כאשר ר' גבריאל, חתנו של הרב, הגיע לעיירה. ר' תנחום שמואל שלח את כל הבאים אליו עם סכסוכים משפחתיים אל חתנו. זה פעל בעניין לפי גישה משלו. הוא היה מתון מטבעו, וכאשר הגיע אליו מקרה של העדר שלום בית, הקדיש מספר ימים לבירור הגורמים לכך שבני הזוג לא חיים בשלום. היות שידע שככל שסכסוך בין בני זוג מתפרסם יותר, כך הוא הולך ומחריף, שמר ר' גבריאל על חשאיות מוחלטת. אף אחד לא ידע דבר על כל מה שעשה.
תוך כדי חקירה ודרישה שהתמשכה לעתים מספר שבועות, התברר תכופות שהגורמים היו חשדות שווא שנוצרו או התחזקו על ידי רכילות של מחרחרי ריב. אז נוכחו בני הזוג לדעת שהולכו שולל. עתה הייתה מלאכתו של חתן הרב קלה יותר, ובדרך כלל הזוג חזר לביתו מפויס כשהשלום שוכן באוהלם. כך פחתו מאוד מספר הגיטין בדוברומיסל ושלום הבית בעיירה הושב על כנו.
ר' גבריאל התאמץ להעלות את מצבם הרוחני של יהודי דוברומיסל. הוא לימדם להימנע מרכילות ולשפר את היחסים לא רק בין איש לאשתו, אלא אם גם בין איש לרעהו ושכנו. מן הניסיון ידע היטב, כי רכילות ששכנים מפיצים איש על רעהו הוא הרעל המשחית את חיי הקהילה ומביא צרות רבות.
ר' גבריאל התבונן ביתר תשומת לב בחיי היום יום של יהודי המקום ובצרכיהם. למרות שהיו חלשים מבחינה רוחנית, מצבם הגשמי היה טוב. לכל משפחה הייתה גינה משלה שסיפקה תוצרת חקלאית במשך כל השנה, פרה, עז ועופות ומשק חקלאי זעיר. חלקם הצליחו לחכור חלקות אדמה גדולות יותר, שבהן זרעו דגן, תפוחי אדמה וכדומה. בין התושבים היו גם בעלי מלאכה וסוחרים.
אחת הסיבות להעדר שלום בית הייתה העובדה שיהודי דוברומיסל השתדכו רק בינם לבין עצמם. שידוכים עם משפחות מליוזנא ובבינוביטש, העיירות הסמוכות, היו מקרים נדירים ביותר. לפיכך החל ר' גבריאל לשכנע יהודים בדוברומיסל שהיו להם בנות שהגיעו לפרקן לקחת בחורי ישיבה מהעיירות הסמוכות לחתנים. בדרך זו נוספו לדוברומיסל אברכים למדנים שהשפיעו מרוחם על המקום.
ר' גבריאל הציב לעצמו שתי משימות: מצד אחד השתדל ש"בעלי הבתים" בעיירה, הסוחרים ובעלי המלאכה, ישתתפו בשיעורי התורה השונים שייסד, ומאידך השפיע על האברכים הלמדנים ש"ירדו" אל העם ויצאו לרחוב. הוא לימדם גם להעריך את הנהנים מיגיע כפיהם, בציינו את מאמר חז"ל: "טוב תלמוד תורה עם דרך ארץ".
גם ישיבה הקים ר' גבריאל בדוברומיסל, אך היא לא התקיימה זמן רב. מאידך הלכה וגדלה שאיפתם של יהודי דוברומיסל לזכות בבחורי ישיבה כחתנים. תוך שתים־עשרה שנים קיבלה דוברומיסל פנים אחרות הודות להשפעתו של ר' גבריאל. השפעה מיוחדת הייתה לר' גבריאל על הציבור באמצעות דרשותיו, בהן הרבה לדבר על הברכה שבשלום בית ועל עניינים יום־יומיים אחרים הדורשים תיקון.
