מתנת חתונה
כשתמי וחתנה קבעו את חתונתם לי"ט אדר תשנ"א (5 למרץ 1991) הם לא העלו בדעתם לאיזה סחרור הם נכנסים. כשהם עסקו בבחירת אולם וחיפשו לעצמם דירה לשכור ותכולה לריהוט, הייתה ישראל כולה בתקופת המתנה למלחמת המפרץ. הדיונים האזרחיים עסקו בשאלה כיצד הכי מומלץ לאטום את החדרים כדי להתגונן מפני התקפת גזים.
לתמי הייתה רשימת דאגות שגרתית של כלה: שמלה, תזמורת, עיצוב הזמנות. כעת נוספה לה דאגה רצינית המלווה בזמזומים לא נעימים לאוזן שהחלו להישמע מהמפרץ. קולות מלחמה עלו לאוויר והעכירו את חלומה של תמי לחתונה מושלמת. הפחד הגדול שלה הייתה לערוך חתונה בעיצומה של מלחמה.
ימים מועטים נוספים חלפו ומלחמת המפרץ הפכה מאיום לעובדה. האזעקות מורטות העצבים התעקשו להישמע בזמן הכי לא מתאים מבחינתה של תמי והסקאדים הראשונים כבר נחתו בארץ. מפלס החרדה של עם ישראל הלך ועלה. התחושה של תמי ושל חתנה הייתה שהחתונה תיאלץ להידחות. מי רוצה להינשא בצל מטחי סקאדים ולצלילי אזעקות?
הוריה של תמי, בנעימות וברוגע, ניסו לשדל אותה לקיים את החתונה במועדה. יהיה מה שיהיה, חתונה לא דוחים! אך תמי התקשתה להחליט. מצד אחד עמדו כל הפרשנים הצבאיים שהלעיטו את הציבור בעוד ועוד איומים והפחדות על עתיד מעורפל. מצד שני עמדו הוריה שסייעו לה כל כך להגיע לחתונה והם ממש ביקשו לקיים אותה במועדה. מה יעשו?
במהדורות החדשות החלו להתפרסם דברים באווירה שונה. הוריה של תמי קראו לה מיד והראו לה את הידיעה על הרבי מליובאוויטש שמעודד את חסידיו להגיע לארץ בימים אלו וחוזר ואומר שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם. תמי ומשפחתה לא היו דתיים במלוא מובן המילה אך הייתה להם הערכה רבה אל הרבי. דברי הרבי עשו על תמי רושם רב, למרות שעדיין לא הצליחו להביאה לכלל החלטה.
היא הפכה בדברים שוב ושוב, הן כששהתה עם בני המשפחה בחדר האטום והן כשהיו מחוצה לו. לבסוף החליטה יחד עם הוריה להתייעץ. בני משפחת רבינוביץ' פנו לידידתם משכבר הימים – גברת לוי מכפר חב"ד ושיתפו אותה בדילמה שמעסיקה אותם. גברת לוי עודדה את הרבינוביצ'ים לשאול את הרבי בעצמו וכך הם עשו. הם העלו על הכתב את ההתלבטות העומדת בפניהם ושלחו את מכתבם בפקס אל הרבי.
בתוך שמונה שעות הגיע מענה מהרבי בזה הלשון: "לבדוק תפילין, לבדוק מזוזות גם במחסן, לערוך את החופה ביום ובשעה שנקבע מראש ויהיה בהצלחה רבה".
"זכיתם למענה מהיר מאוד", התלהבה גברת לוי והדביקה את משפחת רבינוביץ' בהתלהבות. הם מיהרו להסיר את המזוזות מהמשקופים, צירפו אליהן את התפילין של האבא ושבו עם הכול לכפר חב"ד, כדי למסור לבדיקה אצל סופר סת"ם.
הרב אברהם קדוש, סופר מוכר וידוע בכפר חב"ד, מצא כי התפילין פסולות וכי המזוזה במחסן כלל לא הייתה מזוזה: הייתה זו חתיכת נייר שעליה הודפסו הפרשיות, במקום שהן תיכתבנה בדיו על קלף.
מזוזות ותפילין חדשות נרכשו, אך עדיין לבה של תמי לא היה שלם עמה. האומנם, הם עומדים לערוך חתונה תחת אש?!
גברת לוי הסבירה לתמי כי עם דברי הרבי לא 'משחקים' חלילה ויש לציית להוראותיו. תמי השתכנעה ואף הצליחה לשכנע את חתנה לערוך את החתונה בתאריך המתוכנן (י"ט אדר), אך לא בשעה המתוכננת. ההנחיות הברורות של הג"א היו להימנע מלערוך בשעות ערב התכנסויות מכל סוג שהוא, ולכן החליטו לערוך את החתונה בשעה שתיים בצהריים וכך כתבו בהזמנות.
חמישה ימים לפני החתונה קיבלו החתן והכלה מהקדוש-ברוך-הוא מתנת נישואין מיוחדת: המלחמה הסתיימה! בדיוק בתאריך שעליו רימז הרבי בדבריו לרב הצבאי של חיילי ארצות-הברית ששירתו בעיראק – בחג הפורים.
כעת נאלצה המשפחה כולה לעמול שעות רבות כדי לעדכן את מאות האורחים כי החתונה תיערך בשעות הערב, לפי התוכנית המקורית. בסופו של דבר, הוראתו של הרבי – "ביום ובשעה שנקבע מראש" – התקיימה במלואה.
