היה היה זוג, שמידי שנה בשנה, כל פעם, הבעל מצא חומרות חדשות להחמיר, שכמובן, מי מבצעת אותם? אשתו…
שנה אחת הוא מגיע לאישתו ואומר: השנה אנחנו צריכים לגרד בין הבלטות, לעבור בלטה בלטה ופשוט לנקות את החריצים באמצע.
הפעם האישה לא הסכימה, עשיתי כל מה שאתה רצית, אבל לנקות את החריצים אני לא מוכנה.
אני אשטוף את הריצפה, אעשה פוליש, אבל לעבור חריץ חריץ אין על מה לדבר.
הבעל המאוכזב מחליט ללכת אל הרב.
הוא ניגש אל הרב, הרב רואה איזה צדיק עומד מולו – על חשבונה של אישתו… ועונה לו: "אתה צודק. זו מצוה חשובה לנקות בין החריצים של הבלטות, אבל אסור לך לסמוך בזה על אשתך"…
– – – –
לשבת בליל הסדר מי לא נהנה. לאכול את המצה, החרוסת. אבל את הניקיונות לפסח, זה כבר תענוג פחות גדול.
בכל בית נורמלי יש ויכוחים בדרך. אותו דבר בפרשת השבוע, פרשת צו.
בפרשת צו מסופר על אחת מהעבודות במקדש, תרומת הדשן.
בבית המקדש היו המון עבודות, עבודות מכובדות כמו הקטרת הקטורת, הדלקת המנורה, הקרבת קורבן העולה.
אבל היתה עוד משימה אחת, תרומת הדשן.
אלפי אלפי קורבנות מוקרבים על גבי המזבח, תדמיינו כמה אפר מצטבר על המזבח, את האפר הזה צריך לפנות.
התורה אומרת, שהכהן כשהוא ניגש לפנות את האפר, את תרומת הדשן מהמזבח, חייב להחליף את הבגדים שלו.
מסבירים המפרשים למה באמת הוא צריך להחליף הבגדים. דמיינו טבח המכין לאדונו סעודת מלכים, חם לו מחום התנורים במטבח, הוא מזיע. כשהוא לוקח את כפית המרק לבדוק אם המרק טעים, נשפך לו קצת על הסינר.
עם הבגדים הללו כשהוא מסיים את הארוחה, הוא לא יגיע להגיש את האוכל לאדונו, הוא יחליף את הבגדים.
אותו דבר בבית המקדש, לא שייך שעם אותם בגדים שעשינו את המלאכות החשובות, נעשה גם את תרומת הדשן.
אבל אם כבר, למה שלא נחליף גם את הכהן?
אבל כאן אנחנו מגלים שהתורה אומרת שלא. אותו כהן שמקודם הקטיר את הקטורת, הוא עצמו יכול עכשיו לבוא ולשמש בניקוי המזבח בתרומת הדשן.
– – – –
כאן יש מסר אדיר.
כולנו אוהבים את המצוות המכובדות, הקלות. אבל את המצוות הקשות – הנה ההכנות לפסח, אותן אנחנו אוהבים פחות.
לאכול בסוכה כולנו נהנים, אבל לבנות את הסוכה קצת פחות.
זהו המסר בפרשה: גם ההכנה של המצווה, ה"הכשר מצווה", הוא לא פחות מהמצווה עצמה, אולי אפילו יותר.
הנה, ביציאת מצרים הקב"ה בעצמו לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, ירד למקום הטמא בעולם, למצרים 'ערוות הארץ', והוציא את בני ישראל בעצמו.
אז קדימה חברים, להפשיל שרוולים, להחליף את הבגדים וניגשים לנקיונות הפסח.
שבת שלום ומבורך!
הרב נח סוליש
