בעיניהם של רבים מאוהבי משחק השח-מט הוא היה, ויישאר תמיד, שחקן השח-מט הגדול ביותר וגם המהפכן הגדול ביותר.
רוברט (בובי) ג'יימס פישר, שנפטר בגיל שישים וארבע, היה אלוף השח-מט באמריקה כבר בגיל ארבע-עשרה, וכעבור שנה בלבד זכה בתואר "מסטר", הדרגה הגבוהה ביותר לשחקן שח-מט. באותה שעה הוא עשה היסטוריה בכך שקיבל תואר כזה בגיל כה צעיר.
אבל עם כל ההישגים הרבים שלו, חייו של פישר לא סבלו ממחסור בשערוריות: מהצהרות אנטישמיות ושנאה עמוקה למולדתו, ועד למאסרו, הבריחה שלו מגופי השלטון של ארה"ב והנדודים במדינות שונות בעולם, בחיפוש אחרי מקום מסתור.
אוי, הטרגדיה של אדם שהיה יכול ליהנות מכבוד מלכים, אבל למרבה הצער נפל למרה שחורה והשתגע.
* * *
בובי פישר נולד בשיקגו בשנת 1943, לאם יהודיה ואב גרמני. כשהוא היה בן שנתיים, אביו עזב את הבית.
בובי פישר היה "מאוהב" במשחק השח-מט כבר בגיל שש, ומאז המשחק הפך להיות העיסוק המרכזי וה"הובי" שלו. בגיל שש עשרה הוא עזב את בית הספר, בטיעון ש"כל המורים הם אנשים מבולבלים – הם לא מסוגלים לעזור לי להתקדם במשחק השח-מט".
הוא למד את השפה הרוסית, כדי שיוכל להתקבל באיגוד השח-מט הבינלאומי, שמרכזו היה בברית המועצות. עם זאת, כבר בגיל צעיר מאד הוא היה "חשדן". עוד כשהוא היה בן חמש עשרה בלבד, בתחרות שח-מט ביוגוסלביה, הוא טען שאיננו יכול לשחק נגד המאסטר הסובייטי היהודי מיכאיל טל, כי טל "מהפנט" אותו …
ב-1972 פישר עשה סוף להגמוניה הסובייטית במשחק השח-מט שנמשכה עשרים וארבע שנים, כאשר ניצח את אלוף העולם הסובייטי בוריס ספסקי. לאחר אותו ניצחון פישר נחשב באמריקה כ"גיבור". הוא חזר בו מחתימה על חוזה פרסום על סכום עצום של עשר מיליון דולר, באמרו שהוא לא מוכן להרוויח כסף בצורה כזו. אבל הוא תבע חמשת אלפים דולר על כל הופעה במשחקים סימולטניים (כלומר, לשחק נגד שחקנים רבים בו-זמנית), כי "זה מסייע לפופולאריות של משחק השח-מט בעולם המערבי".
ב-1975 פישר איבד את תואר אלוף העולם לאלוף הסובייטי אנטולי קרפוב, לאחר שאיגוד השח-מט הבנלאומי דחה שורה של דרישות לא הגיוניות שהוא הציג לתחרות בין שני השחקנים המסטרים.
פישר, שכבר אז גילה סימנים של אנטישמיות, טען שהוא קרבן של "קונספירציה" של רוסים ויהודים נגדו. הוא נמנע, זמנית, מליטול חלק בתחרויות שח-מט והתבודד מהעולם בביתו בקליפורניה.
ב- 1984, אלוף השח-מט בעל השם העולמי סם (שמואל) רשבסקי, יהודי דתי, שומר תורה ומצוות, קיבל מכתב מהרבי מליובאוויטש. רשבסקי זכה באותם ימים בתחרות שח-מט באיסלנד והרבי הודה לו על הגאוה היהודית שלו ועל הקידוש השם שהוא גרם בכך שסירב לשחק בשבת וההקפדה שלו על שמירת מצוות.
בסיום המכתב מבקש ממנו הרבי ליצור קשר עם בובי פישר. "אתה בוודאי מכיר את סיפור חייו של בובי פישר, שמזה זמן לא שומעים עליו דבר", כותב הרבי במכתבו באנגלית לשמואל רשבסקי.
הרבי מוסיף וכותב שפישר מעולם לא קיבל חינוך יהודי וזו מן הסתם הסיבה לכך שהוא חש עצמו כל-כך רחוק מדרך החיים היהודית ומהעם היהודי. אבל בתור יהודי, כל מי שיכול צריך לעזור לו. הרבי מבקש מרשבסקי לנצל את הקשרים שלו כדי ליצור קשר עם פישר ולקרב אותו ליהדות (ראיתי צילום של המכתב המרגש).
כפי שרשבסקי סיפר לחוקר החב"די ר' אליעזר זקליקובסקי, הוא אכן ציית. הוא טלפן לבובי פישר ומסר לו את הבקשה של הרבי. פישר הסכים מיד להיפגש אתו, למרות שבאותם ימים היה מנותק ומבודד לחלוטין. במהלך פגישתם בת שלוש השעות שהתקיימה בלוס אנג'לס, רשבסקי ניסה להסביר לפישר את יסודות היהדות ופישר הציב בפניו שאלות רבות בענייני יהדות.
אם תמצא לומר, עוד דוגמה למנהיג ישראל עולמי.
* * *
בתקופת המלחמה בארצות הבלקן ב-1992, פישר חזר למשחקי השח-מט. הוא הסכים לחזור ולהתחרות על התואר העולמי מול בוריס ספסקי, באווירה סוריאליסטית, בעיירה במונטנגרו, מספר קילומטרים מאזורים ספוגי דם בבוסניה. הפרס על התואר היה חמש מיליון דולר ופישר קיבל שישים אחוזים מהסכום הזה. כאשר הוא קיבל מכתב אזהרה מהממשל האמריקני שהגדיר את התחרות נגד ספסקי כ"שבירת החרם נגד יוגוסלביה", פישר הגיב ביריקה וקריעת המכתב לעיני יותר ממאה וחמישים עיתונאים.
מאז פישר לא חזר לאמריקה. הוא גר במקומות שונים, רובם באסיה, והמשיך בהצהרות האנטישמיות שלו נגד יהודים שניסו – לדבריו – להשמיד אותו ואת העולם בכלל … ל"מסקנה" הזו הוא הגיע – כך הוא אמר – לאחר קריאת "מייף קמפף" של אדולף היטלר ימח שמו, בשנים שבהם לא שיחק שח-מט.
אחרי התקפות הטרור על אמריקה ב-11 בספטמבר 2001, פישר הצהיר בתחנת רדיו בפיליפינים שהפלת "מרכז הסחר העולמי" בניו יורק היתה "דבר נפלא". ואיחל לארץ הולדתו "ללכת לעזאזל".
ב- 2004 פישר נאסר ביפן כאשר ביקש לעלות למטוס בדרכון חסר תוקף. הוא היה אסור תשעה חדשים והידידים המעטים שלו השתדלו למנוע את הסגרתו לארה"ב בגלל "פשעים כלכליים". הוא קיבל זכויות של פליט באיסלנד, שם הוא אכן חי את שנותיו האחרונות, עד מותו עכשיו ממחלת כליות בגיל שישים וארבע, ועד כמה שזה לא נשמע אירוני – מספר ה"קוביות" על לוח השח-מט.
פישר נטמן באיסלנד.
(תרגום מ"אלגעמיינער זשורנאל", פרברואר 2008)
