"זה עתה הגיעה הוראה מהרבי כי עליך לצאת מיד לאחד האיים הקרביים ולהדפיס שם את ספר התניא".
שליחות מיוחדת זו הוטלה על הרב משה קוטלרסקי, הנמנה בחן מרכזי פעילות שלוחי הרבי ברחבי העולם. על אף שהורגל בנסיעות תכופות למקומות שונים בעולם היה סקרן הפעם לדעת מה טומנת בחובה הוראה מיוחדת זו, ולמרות זאת, ללא שהיות מיותרות, הכין את כל הדרוש לנסיעה. לאחר ברור קצר נודע לו כי למקום זה קיימת רק טיסה אחת ביום ולכן ההזדמנות הבאה תהיה רק למחרת. בהגיעו למקום מצא הרב קוטלרסקי קהילה יהודית המונה כ-70 משפחות. על פי תאום מראש נאספו כולם ליד מכונת ההדפסה והאזינו בקשב רב לדבריו. רבים התרגשו וההתעוררות בקהל היתה גדולה. בסיום הטקס ניגש אחד מיהודי המקום אל הרב קוטלרסקי וביקש לדבר איתו באופן דחוף.
"הגעתי הנה לפני כחמישים שנה עם משפחתי מאירופה", החל האיש את סיפורו, "היה לי אז קשר עם ליובאויטש וכשסבתא שלי נפטרה היא השאירה לי "צוואה", באומרה שאם תהיה לי בעיה כלשהי עלינו לפנות אל הרבי מליובאוויטש. עד עתה, ברוך-השם לא היו לנו בעיות מיוחדות, ורק בעת האחרונה התעוררה אצלי בעיה שמציקה לי מאוד: 90 הילדים היהודים שמתגוררים כאן ולומדים בבית הספר הממשלתי הכללי יחד עם הגויים. היות וממשלת האי היא נוצרית קתולית מחוייבים הילדים להשתתף אחת לשבוע בטקסי הפולחן הנוצרי. עד עתה ניתנה לילדים היהודיים אפשרות להמנע מלהשתתף בטקסים הללו".
"בימים אלו ממש", המשיך אותו אדם לספר, "התחלף מנהל בית-הספר והמנהל החדש דורש במפגיע מכל הילדים, ללא יוצא מן הכלל, להשתתף בטקסים. מחוסר ברירה הגיעו הילדים לתפילות, אבל בני בן ה-15 אינו מוכן בשום פנים ואופן להופיע באותם טקסים הנערכים בכנסיה. משלא הצליח מנהל בית הספר לשכנע אותו ולהזיז אותו מעמדתו החליט לסלקו מבית הספר. הדבר התפרסם ואף זכה לתהודה רבה בעיתון המקומי שם "החרימו" את בני. בראותי להיכן הגיעו פני הדברים החלטתי כי הגיע הזמן לבצע את צוואתה של סבתי ואני מחפש את הרבי מליובאוויטש. אולי אתה יודע היכן אפשר למצוא אותו?" – שאל האיש.
למשמע דברים אלו החל הרב קוטלרסקי להבין את פשר שליחותו ומטרתו. הוא הציג את עצמו בפני בן שיחו כשליחו של הרבי מליובאוויטש שבא לאי על פי הוראתו המיוחדת. הוא הציע לאב לקחת איתו את בנו לברוקלין ולהכניסו לישיבה . האב נענה בשמחח להצעה. בהגיעו לפרקו דאג הרב קוטלרסקי להכניסו בברית הנישואין והיום הוא אברך חסידי לתפארת. במשך הזמן הצטרפה אליו גם משפחתו אשר החלה להנהיג אורח חיים יהודי חסידי המושתת על קיום תורה ומצוות בהידור.
לאחר פרק זמן, כתב האב מכתב לרבי בו הוא מבקש להודות לרבי על כל מה שעשה למענו עד הגיעו הלום. במכתבו הוא כותב על התלבטויותיו והיסוסיו: "איך אדם כה קטן יכול להודות לרבי שהוא כה גדול?". במענה למכתבו כתב לו הרבי בין השאר : "שום יהודי אינו קטן – לכל יהודי יש נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" ואם כן הוא גדול באמת"..
