מהו רבי? האם כל ההילה סביבו אינה מוגזמת? כיצד יכולים החסידים ובפרט הרבנים הגדולים שבהם, שכמה מהם אף מנהיגים קהילות גדולות, להיבטל בצורה כה מוחלטת ליצור אנושי? מקובל, שאנשים נועצים ברב כאשר הם ניצבים לפני בעיות רוחניות, "דתיות" – בעיות שבתהום אמונה, תפילה וכד'. אבל לאיזה צורך יש להביא לפני הרבי מצוקות גשמיות, כגון מציאת מקום עבודה, ניתוח רפואי, קניית דירה ועוד? מדוע לבקש את ברכתו של הרבי ולא להתפלל ישירות לקב"ה ללא מתווכים?
נשמות ישראל – גוף אחד
בפרק השני של ספר ה'תניא' מסביר האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, כי כל מערכת נשמות העם היהודי אינה אוסף מקרי של אנשים ונשמות אלא היא מבנה מסודר ומדורג אשר מרכיב תמונה שלימה וברורה. להמחשת הדברים הוא ממשיל את נשמות ישראל לגוף אחד. אומנם לכל אבר יש תפקיד מיוחד ועצמאי משלו אך יחד עם זאת ישנה הרמוניה וקשר ה דוק בין כל האברים. כולם קשורים למוח שבראש המשדר אליהם הוראות שונות וביחד הם מהווים קומה אחת שלימה. יוצא איפוא, שלמרות שיש הבדלי חשיבות בין המוח ובין הציפורן הקטנה שברגל, בכל אופן כל עוד קשורים האברים למוח ומקבלים ממנו את חיותם הם נחשבים כחלק מהמהות האנושית.
קשר עם הראש
בנשמות ישראל ישנן נשמות אין ספור וביניהם נשמות גבוהות ונשמות בדרגות נמוכות, אולם כולן הן "חלק אלוקה ממעל ממש" וקשורות עם מקורן האלוקי. נשאלת השאלה; כיצד יתכן שנשמה פשוטה תהיה קשורה עם המקור האלוקי הנעלה כמו נשמה גבוהה?
לכן יש בכל דור ודור "ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון". הצדיקים הגדולים שבכל דור הם המקשרים כל אחד מאיתנו אל שורש נשמתו בכך שהם מגלים בכל אחד את מהותו הפנימית. הרבי (ראשי-תיבות; ראש בני ישראל) הוא הראש, ולכן הוא אינו מנהיג של קבוצה מסוימת אלא של כל כלל ישראל. עיקר כוונתו להגיע לכל אחד ואחת ובפרט לנמצאים הרחק לעת עתה מיהדותם כדי לקשר אותם למקורם. ולפיכך לגבינו הרי שככל שנתבטל אליו יותר ונציית להוראותיו, דהיינו: נשמור על הקשר ההדוק עם ה"ראש", כך תיפקודנו כאיבר בודד יהיה טוב ושלם יותר.
בלי אגו
התכונה החשובה ביותר של הרבי היא התבטלותו כלפי הקב"ה. התבטלות מוחלטת שאינה משאירה שום מקום לשאיפות ורצונות משלו. הוא משמש דוגמא חיה ליהודי התורני השלם. רצונו הוא רצון התורה וכל דיבור או מעשה שהוא עושה אינם ביטוי שלו כי אם של התורה. בדרך כלל מתארים את המנהיג הדגול כאדם שיש לו שאיפות גדולות ורעיונות שגבים, אך לעומת זאת גדלותו של הרבי היא בכך שאין לו שום דבר משל עצמו וכל כולו משועבד לרצון ה' ותורתו. כעת נבין כי דוקא לאיש אשר אין לו אגו משלו מוכן החסיד להתבטל ולמסור לו את כל רצונותיו האישיים.
צינור חיים
כל אדם יודע בינו לבין עצמו כי מה שמפריע לו בחייו ובעיקר בכל הקשור לעבודה הרוחנית וההתקרבות אל ה' הוא האגו האישי ואהבת עצמו. לכן דוקא ההתקשרות אל הרבי, הבטל כל כולו לקב"ה, יכולה לסייע לנו להתעלות מעל מגבלותינו ומעל אנוכיותינו ולדבוק בהקב"ה.
כך גם אנו מוצאים במשה רבינו, ה"רבי" הראשון של העם היהודי, עליו נאמר כי היה "עבד ה", כלומר, שהיה מסור כולו לה'. הוא זה שאמר לבני-ישראל : "אנוכי עומד בין ה' וביניכם". ההתקשרות יכולה להיות רק דרך "משה רבינו" מאחר ואין בו את אותה אנוכיות העלולה להפריע ולעצור והוא משמש כצינור חיים.
כשם שהצדיק מקשר את היהודי לקב"ה, כך הוא גם מקשר אותו עם השפע האלוקי המגיע דרכו לעולם. אין מדובר רק בשפע הרוחני כי אם גם בשפע הגשמי ומכאן נוכל להבין את כוחו של הצדיק לברך ולהביא שפע ברוחניות ובגשמיות לכל אחד.
ושוב נגיע למסקנה, שככל שנתמסר יותר אל הרבי, נלמד את תורתו, נשמע לדבריו, נציית להדרכותיו ונקיים את הוראותיו – כך תגדל השפעת החיות הרוחנית והגשמית שנזכה לקבל ממנו.
ללמוד מדרכיו
איננו צריכים להביא ראיות לכל האמור לעיל ובפרט שהן רבות עד אין ספור ולא נוכל למצות אפילו מעט מהן. אך היות והדברים יוכלו לשמש לנו לימוד, לקח והדרכה נתבונן מעט באישיותו של הרבי.
אחריות לכלל ישראל – פעילותו של הרבי אינה יודעת גבולות. היא מקיפה כל נקודה על כדור הארץ שיש בה יהודים. הוא מקדיש רבות מזמנו לכל יהודי העולם, ללא הבדל. זעקתו של יהודי נידח בקצה העולם מגיעה אליו בדיוק באותה עוצמה של קריאתו של אחד מחסידיו השוהים בחצרו.
איש אמת – האמת היא נר לרגליו של הרבי. הוא עצמו ציין לא אחת את אותם נותני "עצות טובות" שביקשוהו לא להתערב בסוגיות שונות השנויות במחלוקת על מנת לשמור על יוקרתו. את כולם דחה הרבי במילה אחת: אמת!
אהבת ישראל – שעות רבות מדי שבוע עוברים על פתחו אלפים ורבבות יהודים וכל אחד זוכה למילת ברכה ועידוד. מעולם לא נשמע ממנו ביטוי של זלזול או פגיעה כלפי יהודי. על אף שפעמים היה נתון להתקפות שונות, השיב תמיד על כל טענה ענינית שהועלתה נגדו באופן הברור והמשכנע ביותר ואילו לכל ההשמצות והפגיעות האישיות לא התייחס כלל.
