בית חב"ד גבעתיים

רח’ כצנלסון 145, גבעתיים

03-6722617

הרב יוסף יצחק בקרמן
מנהל בית חב”ד ושליח הרבי

זמני פתיחה

יום א'-ה': 09:30 - 19:00
יום ו' וערבי חג: 09:30 - 13:00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

גאווה יהודית

"שכור, מנוול מזוהם! .איך אתה מעיז להרים יד על אדם טהור זה? צועק הנער ומכה באגרופיו בשוטר * סיפור ימי ילדותו של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק נ"ע מליובאוויטש

ביום שוק אחד בימי אב הלוהטים, בשעה שתים בצהרים, הולך לו יוסף יצחק עם חברו שמעון, הביתה לארוחת צהרים.

הפעם הגיעו הרבה מאוד אכרים לשוק. לא רק המקום המיועד לשוק מלא עגלות, אלא כל הרחובות הסמוכים מלאים עגלות טעונות מתנובת השדה, מפרי הכרם ומבעלי חיים.

אצים האנשים, רצים. קונים ומוכרים. לא דבר קטן הוא יום שוק עבור תושבי העיירה. הולכים שני החברים בתוך ההמולה, פניהם הביתה ופתאום מופיע לקראתם ר' דוד הקצב.  על כתפו טעון עגל, בזרועותיו טלה קטן ומלפנים תלוי לו סל עם תרנגולות. כשרואה ר' דוד, הטובל כולו בזיעה, את שני הנערים מלבין הוא את שיניו בחיוך רחב ואומר בשמחה:

– ה' הצליח צרכי ואני מקוה להרויח פרוטה יפה…

. -לא מספיק ר' דוד לגמור את דבריו והנה יורדת על פניו סטירה מצלצלת ודם זב מחטמו.

סגן מפקד של משטרת העיירה, ערל מגושם נודף ריח של וודקה, הוא שהוריד לר' דוד את הסטירה ותפס בזרועו בחזקה.

יוסף יצחק שוכח שהוא רק נער ולפניו ערל מגודל, גבוה ורחב כתפיים…

"שכור, מנוול מזוהם! .איך אתה מעיז להרים יד על אדם טהור זה? צועק הנער ומכה באגרופיו בשוטר.

"ככה יהודון? קרעת לי את אות ההצטיינות והפרעת לי במלוי התפקיד! חכה יהודון, אלמד אותך שעור שתזכור אותו לעד" צורח השוטר וקורא לעוזריו…ידיים גסות תופסות ביוסף יצחק ומובילות אותו למשטרה.

השוטר התורן מוריד סטירת לחי לנער, תופס אותו באזנו ודוחף אותו לתא אפל שנסגר אחריו. רעב יוסף יצחק וגם המום מכל המאורע. אפל התא ומפחיד את הנער הצעיר שמתעורר בו, ברגע הראשון, הרצון לבכות.

פתאום מבריקה מחשבה בראשו:

– הנה גם אני נאסרתי כאבות אבותי הקדושים. גם אני יושב במאסר. ובכן, גם עלי לעסוק בדברי תורה. כמה טוב שאבי-מורי חנך אותי ללמוד משניות בעל פה. כעת אוכל ללמוד אפילו בחושך. שני סדרים שגורים על פיו "זרעים" וימועד" ועליהם הוא מתחיל לחזור.

לפתע נשמעת גניחה מפינת התא. גניחה והתחבטות… נרעד הנער מפחד, מתרחק מהפנה ההיא ומתאמץ בכל כוחו לשקוע בלמוד…

כשהוא מפסיק את הלמוד לתפילת מנחה מתעוררת אצלו שאלה:

"האם בתפילת שמונה עשרה עלי להגיד "עננו" כי בצרה אני. אולי גם "על חטא" עלי להגיד בתור "תשובה"?…

ושוב מבריקה מחשבה:

"זכיתי להיאסר כי הגנתי על כבוד אדם מישראל. היום הזה חג לי ולא יום צרה. לא רק "עננו" אינני צריך לומר, אלא גם לא "תחנון" כי חג לי היום…" הוא חוזר – אחרי התפילה – ללמוד המשניות ושוב נשמעת הגניחה מן הפנה.

יוסף יצחק נזכר שבכיסו ישנם גפרורים שהשאיר אצלו "במקרה" חברו שמעון. בלב רועד מתקרב הנער לפנה, ממנה נשמעת הגניחה ובאצבעות רועדות הוא מדליק גפרור…

בפינה מונח עגל כפות ופיו סתום בסמרטוט…

לפני שנעבור להמשך, צריך להסביר את המרכאות של המלה "במקרה". חסידים יודעים שאין מקרה סתם. הכל מכוון מלמעלה לשם תכלית מסוימת. בהמשך הספור נבין שגם הגפרורים לא נשכחו אצל יוסף יצחק ללא כוונה וללא תכלית. כי לולא הגפרורים שהיו ברשותו, היה עלול הספור להגמר אחרת…

הספיק יוסף יצחק לחזור על כל סדר "זרעים" ובאמצע סדר "מועד" נשמעו במסדרון צעדים ואחרי רגע נפתחה דלת התא.

"סלח לי – אמר השוטר – לא ידעתי שאתה בן אחיו של הרז"א. את דודו ר' זלמן אהרן קראו בעיר רז"א ואפילו בפי הנכרים היה השם שגור בצורה זו.

"אנא – המשיך השוטר – אל תספר שסטרתי לך. הלא המכה היתה חלשה ואפילו דם לא נזל ממך וגם שיניך כלן שלמות. לא משנאה הכיתי אותך, אלא מתוך הרגל…"

בבוא יוסף יצחק לחדר המפקד מצא שם את ר' דוד המוכה, השוטר שהכהו וגם ר' יואל הפחמי ושאול העגלון.

"העגל שמצאתי אצל היהודי – הצביע סגן המפקד על ר' דוד – הוא העגל שקנה מאיר הקצב מאחי. יהודי זה גנב אותו, והנער הזה – הראה על יוסף יצחק – בזה את המדים שלי, קרע לי את אות ההצטיינות והפריע לי למלא את תפקידי".

"המפקד – טענו ר' יואל ושאול – אנחנו בעצמנו ראינו איך אדם זה, דוד, קנה את העגל מאכר".

הדלת נפתחה ולחדר נכנס משרתו של הרז"א, ר' מרדכי זילברבורד. הוא נגש למפקד ומסר לו פתק מרז"א. המפקד קרא את הפתק.

"הנער חפשי ואתה יכול לקחתו הביתה" – אמר המפקד.

בחוץ – אמנם – חכתה לו מרכבה, אבל יוסף יצחק העדיף ללכת ברגל. חבריו חכו לו ע"י תחנת המשטרה והוא העדיף ללכת אתם ולספר להם את כל קורותיו.

לפני זה שהתחיל את טיולו הביתה הספיק לספר לר' מרדכי על שותפו לתא המעצר – העגל הכפות…

ר' מרדכי מהר לביתו של ר' מאיר הקצב וספר לו על העגל המסתורי… מיד נחפז ר' מאיר למשטרה וכשנכנס מצא את המפקד דן בדינם של סגן המפקד המאשים ור' דוד הנאשם.

"המפקד – אמר ר' מאיר – שמעתי שבכלא נמצא עגל כפות, אולי זה העגל שנגנב ממני".

סגן המפקד החויר…

"מה אתה מבלבל את המוח למפקד – צעק סגן המפקד – יהודי מטופש! מה פתאום עגל כפות בכלא?…

"אין דבר קל מזה מאשר ללכת ולראות" עמד ר' מאיר בתוקף על שלו.

כשנמצא העגל, כדברי ר' מאיר, התחיל המפקד חוקר את כל השוטרים ואז נודע שסגן המפקד ביחד עם אחיו גנבו את העגל מר' מאיר, החביאו אותו בכלא והעלילו על ר' דוד.

בהמשך החקירה נודע על פשעים נוספים של סגן המפקד. הוא פוטר מהמשטרה ונחבש בכלא.

באותו הזמן שכל זה .התרחש, לא היה כ"ק אדמו"ר הרש"ב בעיירה, כשהוא חזר, ספר לו אחיו הרז"א את כל הספור.

בעיני חיבה ופנים מאירות פנה הרבי לבנו: "טוב עשית בני. צריך להגן על כבודו של יהודי ישר דרך. אם סבלת שעות אחדות – מה בכך?"

ובחיוך הוסיף:

"מה טוב שידעת משניות בעל פה – אחרת מה יתרונך – להבדיל – על העגל של מאיר הקצב?…

מערכת האתר

השאירו תגובה