את תקנת הלימוד היומי ברמב"ם תיקן כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בשנת ה'תשד"מ, והיא התקבלה בחיבה רבה ובהתלהבות של קדושה על-ידי כלל ישראל ובראשם גאוני התורה ואדמו"רי החסידות שבדורנו, ששיבחו את התקנה הקדושה וקראו לציבור שומעי לקחם להצטרף אליה.
הרמב"ם היה "אדם השלם" וכמוהו גם ספרו 'משנה תורה' – יצירה תורנית מופלאה שכולה שלמות הגאונות, ההעמקה, הדיוק והבקיאות. חוט של הערצה עמוקה משוך ממשה 'רבם של כל הנביאים' ועד למשה 'הנשר הגדול', עד שהכול היו אומרים – "ממשה עד משה לא קם כמשה".
גדולי ישראל בכל הדורות הפליאו במעלת לימוד ספר 'משנה תורה' לרמב"ם והמליצו על כך לתלמידיהם – כדי להתעלות במעלות התורה, לקיים "כל השונה הלכות בכל יום" ואף כסגולה לתיקון המידות וליראת-שמים.