השבת נקרא על קורח ועדתו, שנבלעו באדמה שפערה את פיה, כעונש על שקראו תיגר על מנהיגות משה ואהרן.
התורה מספרת, שגם אחרי האירוע, נדרשה הוכחה שמיימית על מנת להראות לעם, במי מצדד הקב"ה.
לשם כך נדרשו נשיאי שנים עשר השבטים, לקחת כל אחד מקל יבש של עץ שקד, ולרשום את שמו עליו, ועל שבטו של לוי את שם אהרן. ומי שמקלו יפרח למחרת, יוכח שהוא נבחר ע"י הקב"ה.
בבוקר אירע נס, ומטהו של אהרן היה היחיד שפרח, נבט והוציא פרי.
מכיוון שהקב"ה לא עושה נס לחינם, מדוע לא הספיק נס פריחת הפרי, והיה צורך בנס משולש, בו המקל הוציא קודם פרח וגם נבט?
התשובה היא שגם כשהקב"ה עושה נס, הוא עוטף אותו בתהליך 'טבעי'.
עלינו מוטל לשלב בין השניים:
מצד אחד לצפות לנס, ומצד שני לעשות את כל הנדרש מאיתנו באופן טבעי
