…לכל לראש רצוני להגיב על הביטוי במכתבה שהיא בודדה וכו', על פי מה ששמענו תכופות מכבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר [רבי יוסף יצחק (הריי"ץ) מליובאוויטש] (שבימים אלו (י״ב-י״ג תמוז) מלאו חמשים שנה לגאולתו ממאסרו, במלחמתו נגד המשטר הרודני והעויין להחזקת והפצת היהדות ב"מדינה ההיא" [=רוסיה הסובייטית], שבודאי יודעת פרשת "חג הגאולה" הזה) שיהודי איננו בודד לעולם, כיון שה׳ משגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, ואפילו בנוגע לפרטי פרטים של חייו.
ובאם מוצא האדם את עצמו במצב מיוחד או תנאים מיוחדים (מיוחדים לא לצד הטוב הנראה והנגלה, או כפי שהיא קוראת לזה ״בדידות״) הרי ״טבע הטוב להיטיב״, ובודאי שניתנו לאדם זה כוחות מיוחדים להתגבר גם על הקשיים המיוחדים, ולמלא שליחותו בעולמנו זה להרבות אור בעולם, ודוקא מתוך שמחה וטוב לבב ומנוחת הנפש והגוף.
דרך אגב, ואולי אין זה דרך אגב, ב"רשימת המאסר" של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר כותב אשר רעיון האמור – השגחה פרטית של בורא עולם ומנהיגו – הוא שנתן לו הכח והעוז להינצל מנפילת רוח בהיותו במאסר הנורא ובמצב הכי איום, בפרט בימים הראשונים למאסרו (שאז נרצח ציר הסובייטים והיטב חרה להם והתנקמו והתעללו וכו'), ובקומה זקופה ובגאון – עבר את כל החקירות ודרישות והיסורים וכו'.
וכוונתו בכתיבת זכרונות אלו, ובקשתו לפרסמם, היתה ש"ממנו יראו וכן יעשו" כל אחד ואחת שתגיענה אליהם רשימות אלו, כפי ששמענו מפיו כמה פעמים.
ואוסיף, אשר אף על פי שמי ידמה לאישיותו הנעלה של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר מנהיג ישראל, אבל לאחרי שהראה "דוגמא חיה" ו"סלל הדרך" ואמר בפירוש ש"לא אותו בלבד גאל הקב״ה אלא גם את כל אשר בשם ישראל יכונה״, בודאי שקרוב הדבר לכל אחד ואחת במעמדם ומצבם, ובפרט אשר הנסיונות והקשיים אינם בערך כלל לאלו שהתגבר עליהם בעל הגאולה, לא מהם ולא מקצתם. והאריכות בזה אך למותר.
והשם יתברך ימלא משאלות לבבה לטובה בכל הענינים שכותבת,
בברכה למנוחת הנפש ומנוחת הגוף ולבשורות טובות בכל האמור.
מקור: אגרות קודש חל"ב ע' רנז ואילך • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת
